טיפול במי שיטפונות בנגב

בשנות החמישים פותחו בקק"ל שיטות לצמצום השפעת מי השיטפונות בנגב. על פי השיטה פותחו אזורי צמחיה בגאיות ובערוצים המועדים לשחיקה מאסיבית.

ערוצים: על ידי שימוש בציוד מכני הנדסי משנים את עומק ושיפוע שפת הערוצים באופן כזה שמאט את מהירות זרימת מי הגשמים ומחליש את השפעותיהם. תוצאת הלוואי היא שהמים מחלחלים לקרקע בצורה משמעותית יותר ונוצר מיקרו אקלים המאפשר התפתחות צמחיה ומגוון בעלי חיים. כך, בהשקעה מינימלית של משאבים, נוצר שינוי מהותי מאד בנוף המדברי והסמי מדברי; שינוי המאפשר יצירת צל באקלים יבש וצחיח ומוקדי נוף חדשים, כמו גם הדגשת המורפולוגיה.

לימנים: לימן הינו אגן שקוע בו נטועים מקבצי עצים קטנים בגודל משתנה, המיועד לאגירת מי שיטפונות וליצירת מיקרו אקלים לצמחיה. גודל הלימן הממוצע נע בין 2.5 ל- 10 דונמים, והוא ממוקם, בדרך כלל, בצידי הדרכים על מנת שישמש כמתחם מנוחה לנהגים ולנעים בדרכים. בתקופת השיטפונות, המתרחשים פעמיים עד שלוש בעונת החורף, מתמלאים הלימנים, עד לשפתם, ומי הגשמים מחלחלים לאט לתוך הקרקע.

תפקידנו בתכנון היה לאתר את המוקדים המתאימים ביותר ליישום רעיונות אלה, תוך התאמת הגודל והתצורה המתאימים ביותר להטמעת הפתרונות בנוף.