במהלך שנות השמונים של המאה העשרים הרחיבה חברת מפעלי ים המלח את היקפי חציבת הפוספטים ונולד הצורך להגדיל את היקף השינוע למסוף הרכבת באורון, אשר מרוחק כ-18 קילומטרים בקו אווירי מערבית למפעלים, ובגובה של כשמונה מאות מטרים מעל לים המלח.
תכנון המסוע עורר התנגדות מצד רשות שמורות הטבע, בעיקר משום שהמסוע תוכנן לעבור בשמורת טבע ולפגוע בנוף בצורה דרמטית. לאור זאת תפקידנו היה לתכנן את נתיב מעבר המסוע על מנת למזער את הנזק לנוף. המטרה היתה להבטיח את יכולת התנועה של בעלי החיים והמטיילים בתחומי השמורה; לצורך כך הוגבה המסוע בחלקים רבים מעל פני הקרקע ונוספו שישה גשרי מתכת קלים, עם נוכחות פיסית מינימלית, על אלה שתוכננו בתחילה. חלק מגשרים אלו הוארכו בצורה משמעותית על מנת לשמר את הטופוגרפיה הקיימת. כל עודפי העפר שנוצרו עקב העבודות הוצאו אל מחוץ לתחום השמורה על מנת שלא לפגוע בנוף המדרונות המדבריים.
בסך הכל נבנו שישה עשר גשרים ויותר ממיליון טונות עפר שונעו על פני שטחי מדבר קשים, וכל זאת תוך יצירת נזק סביבתי מזערי לנוף.
Info
צוות:
שלמה אהרונסון בשיתוף חברת המסועים "קמברליי אנגליה"
